אתיופיה 2017 - לבה, גפרית, מלח וכנסיות

יומן אתיופיה

על הטיול המיוחד לשקע דאנקיל עם הר הגעש הפעיל, בריכת הלבה המבעבעת ובריכות הגפרית הצבעוניות של דאלול שמעתי ממויש, שטייל לשם עם קבוצה איתה טיפסתי ב-2010 לקילמנג'רו. ידעתי שיום אחד אגיע לשם. ההזדמנות הגיעה בצורת הזמנה מחברת "רדיוס" איתה טיילתי לחזאלי בשנה שעברה. עדיין התלבטתי בשל עומס הוראה (בחינות, פתיחת סמסטר ב), אך הידיעה על התפרצות חדשה של הר הגעש ארטה אלא עזרה לי להחליט.  כאשר לפני חודש הגיעו השמועות על התפרצות חדשה, הבנתי שהיום הגיע. אחד משיאי הטיול היה ניווט לילי ללא דרך בין קילוחי לבה שברירית לסדק הוולקני החדש בצלע ההר, שבסופו חזינו במראות של פעם בחיים.

יום א 19.2  בדרך לאתיופיה

טסים לאתיופיה. רן ואני, לאפריקה, כמו לפני 9 שנים לטיול הבר מצוה שלו, בקניה וטנזניה אבל הפעם לא לספארי אלא לאתיופיה, שקע דאנקיל, להר געש מתפרץ, בריכות גפרית, אגמי מלח, אנשי שבט העפאר הקשוח.

קבוצה של 14 איש עם חברת רדיוס איתם טיילתי לפני שנה לחזאלי בואדי רם. המדריך הישראלי -  חוקר ים המלח אלי רז מעין גדי, שהדריך אותי בסיורי ים המלח ועין גדי בקןרס מורי דרך לפני 4 שנים.

בשדה באדיס פגשנו את מיכה ממכבים- מלווה קבוצת שורשים ואת העוזר האתיופי-ישראלי שלו גטאצ'ו, עולם קטן...

אחרי עיכוב והמתנה של כמעט שעה במטוס המראנו למקלה ובלילה הגענו למלון פלאנט Mekele . פינוק אחרון לפני הירידה לשטח, שם התנאים יהיו כנראה פחות טובים. א.ערב סבירה. וטסאפ (אחרון להרבה ימים) עם הבית וכבר בעשר נרדמתי כיון שבלילה שלפני הטיסה בקושי ישנתי מרוב סידורים ומשימות. התעוררתי לצלצול המעורר של רן בשבע.

יום ב, 20.2   בדרך לשקע דאנקיל

נסיעה דרך העיר מקלה  המתעוררת, עופר כבר צילם את שוק הכרוב בשש. בדרך עצרנו בכמה נקודות מענייינות עם הסברים בוטניים של אלי על הצמחיה המקומית, עץ הדרקון, השיטות, הגפן הבשרנית. ואיך לא-   קישור לחביבו האפרסמון, הלא  הוא האופוס  בלזמון, הבושם היקר שפותח בימי קדם בעין גדי. בהמשך עצרנו ליד  קבוצת בנות אתיופיות לבושות בבגדים מסורתיים ומקושטות אשר ששו להצטלם תמורת כמה ביר - המטבע המקומי שערכו כ 1/6  שקל. כמובן שהמצלמות חגגו. 

משכנו לרדת מהרמה לשקע בכביש טוב, עד לנקודה בה נטשנו אותו בדרך עפר, שם היו עוד ג'יפים שחזרו מהר הגעש. הדיווחים התחלפו מדי רגע - איזו בריכה פעילה ואיך להגיע. חצינו קילוחי לבה וחרוטים וולקניים בני מספר שנים וביקרנו משפחה /בקתה עפארית אמידה. הבקתה עשויה ענפים ודמוית איגלו ובתוכה ראינו  כלי בית עשויים עורות. בני העפאר נוודים מגדלי צאן ויש לכל משפחה מספר בקתות במקומות שונים. הנשים עוסקות בכל המלאכות כולל הקמת הבקתות ופירוק הבית לנדידה. הגברים  רק דואגים להגנה ועובדים לעיתים בכריית והובלת המלח.

ארוחת הצהריים נערכה בכפר אחר, ילדה אתיופית מתוקה הגישה קפה. משם המשכנו בדרך חתחתים בבזלת הטריה כשהג'יפים - לנדקרוזר - בקושי מתמודדים עם הדרך הקשה. לבסוף הגענו למחנה הג'יפים משם אין יותר דרך,  ויש להמשיך מספר שעות ברגל וגמלים שנושאים את הציוד.  נחנו בחושות ובשש אכלנו א.ערב. כבר עם רדת החשכה התגלה מרחוק זוהר כתום על ראש ההר ארטה אלא - בשפה המקומית ההר המעשן. התכנית היתה לא לעלות למעלה אלא להגיע לסדק חדש בצלע. שם יש לפי השמועות בריכת לבה מרשימה. לא נתנו הסבר משכנע למה לא עולים לפסגה ממנה רואים זוהר כתום בוהק בעוד את הזוהר מן הסדק אפשר לראות רק בקושי, אך טענו כי בשל ההתפרצות האחרונה יש קילוחי לבה חדשים ולכן הגמלים כבר לא עולים למעלה וללא גמלים זה לא בטיחותי כי אין אפשרות להעלות מים ולפנות במקרה הצורך מטיילים שנפגעו. אותי זה ממש לא שיכנע אבל אלי לא מוכן לעלות בלי הגמלים, למרות שהמדריך המקומי אמר שהוא מוכן לקחת אותנו תמורת תשלום נוסף ועוד שעתיים בכל כיוון.  התנחמנו בצילום הזוהר הכתום בחשיפה ארוכה.

ערכתי תצפית שמים עם עופר שהתגלה כחובב אסטרונומיה ובקי בשמות הכוכבים. ראינו את משושה החורף - ריגל סיריוס פרוקיון קסטור קפלה ואלדברן. גם את קנופוס  שמישראל אין רואים במערכת שידרית/ קארינה. ולבסוף את שביל החלב ובמשקפת את גלקסית אנדרומדה.

התכנית היתה להתחיל ללכת בעשר וחצי ולהגיע לסדק בארבע-חמש.  לנסות לראות את בריכת הלבה שנמצאת שם לפי השמועות - אשרי המאמין - בחושך ובאור. אח"כ לחזור לחניה בסביבת עשר בבוקר. לא הצלחתי להרדם, אז יצאתי לזהות כוכבים ולצלם.  אנדרומדה בדיוק שקעה ולצלם את שביל החלב לא הצלחתי. בעשר הערתי את אלי ובעשר וחצי יצאנו להר.  רן הגיע ללא פנס אז נתתי לו את שלי והלכתי לאור הפנסים של האחרים. תחילה השביל היה נוח אך בהמשך עבר בקילוחי  לבה טריים  עם קצוות חדים ומתפוררים.  אחרי כשלוש שעות הגענו למחנה העליון, שלא היה אלא כמה אבנים מסודרות בצורת ח. משם כבר היה אפשר לראות היטב את ההתפרצויות מהסדק הוולקני החדש.  קבוצה יפנית בדיוק חזרה משם.  ניסינו להרדם אך זה היה קשה , תרתי משמע,  כיון שהגמלים עם המזרונים בוששו להגיע.  לבסוף הגיעו עם הנערים שאמרו שאיבדו את הדרך.  למרות המזרון שוב לא הצלחתי להרדם. קמתי לצלם את הלבה עם הירח שזרח בינתיים אבל לא יצא בפוקוס. בשלוש ועשרים התחילו להעיר את הישנים וכעבור כרבע שעה יצאנו לקטע האחרון אל המופע הגעשי. כבר בחצי המרחק  שמענו את קולות של כעין שריקה רועמת. לבסוף עצרנו כחצי ק"מ מן ההתפרצות כיון שהדרך על הלבה הפכה למסוכנת.  למרות המרחק מה שראינו וצילמנו עלה על הציפיות: ראשית היה גייזר לבה מתפרץ - כעין מזרקת לבה שהשמיעה קולות מחרישי אוזניים ומדי כמה דקות פלט פרץ לבה כזיקוקי דינור. צילמתי עשרות תמונות טלזום עם ISO 6400 .

אחרי כן החל מפל לבה עם זרימה, שהלכה והתקררה, ואח"כ זרימות נוספות, שניה ושלישית. השלישית היה סמוכה לגיזר והפסיקה אותו, אבל היתה היפה מכולם.  הלבה החמה עולה בצהוב לבן ומתחילה לגלוש במורד תוך שהצבע משתנה לצהוב-כתום, אח"כ כתום-אדום, ולבסוף אדום כהה-שחור.

בשש עלה השחר, ואחרי עוד כמה תמונות באור התחלנו לנוע חזרה .בדרך ראינו לבה קרושה. בצורת חבלים. הגענו בערך בעשר ואז התקלחנו במקלחת מאולתרת ממשאבה שהופעלה מהמצבר של ג'יפ , פינוק מענג בתנאי השדה.

יום שלישי 21.2

יצאנו עם הג'יפים לאגם Ifdera בו מתבצעת הפקת מלח בישול ע'י בריכות אידוי בשיטות של תחילת המאה שעברה.  שואבים את מי האגם שמליחותו  13%לבריכות, שם המליחות מועלת בהדרגה ובבריכה האחרונה הוא מיובש למלח תוך 3 חדשים שם הוא נאסף עי פועלים עם מריצות ונערם לערמות ענקיות. שכר הפועלים 200$ לחודש.  לחוף האגם כבר המתינו לנו אוהלים ליד מעין חם. ננכסנו למים - מזכיר את ים המלח -ואחכ נהנינו משטיפה במעין בטמפ נעימה של כ 40 מעלות. אחרי א.ערב פרשנו לשינה.

 22.2  יום רביעי

השכמה בחמש וחצח לקול המיית הרוח והגלים באגם. קמתי וללא שהיות הלכתי למעיין החם לטבילת בוקר. תענוג עילאי.  אחרי כמה דקות הצטרף אלי עופר . קפלנו את הציוד והמלווים פרקו את האוהלים. תוך כדי א.הבוקר. צילמנו את הרחמים שהסתובבו לידנו .

יצאנו לנסיעה ארוכה  - 320 - קמ וארבע וחצי שעות - לאגם א סאלה. שם נערכת כריית המלח המובל בשיירות גמלים לרמה.  זוהי מסורת עתיקה הנמשכת כבר מאות שנים ועתידה לחלוף מן העולם בקרוב עם פתיחת הכביש, אז יחליפו משאיות את שיירות הגמלים, ומובילי הגמלי וחוצבי המלח יאבדו את פרנסתם המסורתית.  את שכבות המלח חוצבים פועלים המשתמשים במקלות לום להפריד את שכבות המלח,  בגרזינים לחצוב אריחים מרובעים ובסכינים כדי לתת להם סיתות סופי בצורת אריח.  הסתת יוצר אריח תוך כחמש דקות.  האריחים אחידים, במידה של כארבעים ס"מ ועובי של כעשרה . משקלם כחמישה ק"ג. על הגמלים מעמיסים כעשרים אריחים ומובילים אותם בשיירות בדרך לעיר מקלה, שם הם נמכרים במחיר הגבוה כמעט פי עשר . כיום מחיר אריח במקום הוא 7 ביר ובמקלה היה עד לא מזמן ,60 כעת ירדו המחירים לחצי. הפועלים  עובדים בצוותים - בעל המקלות,  החוצב  בגרזן, הסתת והמהעמיס על הגמלים . בסה"כ הצוות מייצר כעשרים אריחים לאדם ביום עבודה , מה שלפי חשבוני מעמיד את משכותם החדשית על כמאה דולר.  

צילמנו את העבודה, הגמלים,  את משטחי המלח האינסופיים המזכירים את מלחת איוני שבבוליביה. אפשר לעשות כל מיני צילומי פרספקטיבה, כגון רן המחזיק ג'יפ על כף ידו.

 נסענו לנחל שם אמורים היו להיות גמלים  שותים. בנחל היתה בריכה טבעית שם טבלנו עופר ואני.  כיון שגמלים לא הופיעו, חזרנו לאגם המלח  שם ראינו  שיירת גמלים עמוסי מלח שעברה בחושך וצילמנו לאור פנסי הג'יפ. חזרנו לכפר לא.ערב עם לוף טחינה של עופר ופלפלים חריפים.  הארוחה הופסקה  כאשר אמרו שהגמלים מגיעים לבנק המלח - תשלום מס יציאה בצורת אריח מלח לכל  גמל - אולם שוב התברר שזו היתה אזעקת שוא וחזרנו לארוחה.

אחרי האוכל הוקמו אוהלים למי שרצו,  הסתבר שכמעט כולם . אני ועוד מעטים העדפנו לישון תחת כיפת השמים.  אחרי הקמת האוהלים ומקלחות התארגנות לשינה העברנו עופר ואני הדרכת שמים, למעטים שעדיין היו ערים והעזו לצאת מהאוהלים למרות הרוח.  היו קצת עננים, אך קבוצות הכוכבים העיקריות נראו היטב.  עופר הראה עם הלייזר את משושה החורף ואני הסברתי על מרחקים,  צבעי כוכבים, הפליאדות)כימה (וסיפור אוריון )כסיל(.

23.2  דאלול

 6:30 בבוקר נסיעה למערת המלח. בדרך שיירת גמלים. עברנו שוב דרך האגם עם המשושים המרהיבים, והפעם ראינו צורות שונות ומגוונות עם שוליים מורמים גבוה ומושחרים, לעיתים פחות כהים. כנראה לכלוך של אבק. בדרך ראינו הר מלח האדום שהפר את חדגוניות מישור המלח האינסופי. שייח איברהים  מפיק ממנו מלח אדום ומוכר במחיר מופקע. אלי מספר על צביעת האשלג במפעלי ים המלח, כיון שהלקוחות רגילים למוצר בצבע אדום.  מגיעים לחומת מלח. נופים המזכירים את הר סדום, אם כי אופן ההיווצרות שונה. המשושים ליד קצה זה של האגם היבש חומים , אדמה אדומה מתחת, עם שולי מלח לבנים.

בעמודים האנכיים יש שכבןת כהות עם היפוך בסדר ההיווצרות, שכבות עליונות  נוצרו לפני התחתונות.  המערה דומה למערת סדום אבל עם פתח נמוך מאוד  וגם לא ארוכה.  תצורות יפות של המסת מלח דמויות סכינים. לפני היציאה והטיפוס דרכתי בבוץ והקרוקס הפכו לחלקות מאוד מבפנים, כף הרגל מחליקה בתוך הנעל , והצטערתי שאין לי נעל יותר סגורה.  ביציאה אלי העביר שיחה מעניינת על חשיבות המלח כאמצעי כלכלי בעבר ומקור השמות  הקשורים  במלח sailor salary soldier .

נסיעה קצרה הביאה אותנו לדאלול, בריכות הגפרית המרהיבות. שורה ארוכה של ג'יפים העידה שזה אתר ביקור פופולרי מאוד, ולא בכדי. אלי הסביר על מחזור הגפרית, יש מיקרוטורגניזמים שמפיקים אנרגיה תוך חיזור מימן גפריתי, SH₂, תהליך המפריש גפרית נקיה בצבע צהוב עז. הליכה קצרה על סלעי מלח סגולים. אלי טוען שגם הסגול הזה קשור בפעילות בקטריאלית, אם כי לי זה נראה מינרלי. ואז, ללא הכנה, העיניים נשטפות במראות של מהעולם הזה.

מתגלה נוף מדהים של צבעים וצורות  שלא ראיתי מעולם. בריכות ומשטחי גפרית בצבע צהוב לימון, עם דפנות נטיפיות לבנות המזכירות את פמוקלה שבתורכיה. פתחי גייזרים קטנים, פטריות סלע מלח גדולות ולבנות. כעין ריף אלמוגים המורכב מעמודונים אדומים היוצרים תבנייות שונות רן. היה מוקסם ובעצם כולם והמצלמות עבדו שעות נוספות, גם אצל אלה שהעידו על עצמם שאינם מצלמים הרבה, כמו עופר ואילת.

לאחר ששבענו מהמראות נסענו חזרה לארוחת בוקר מאוחרת, ומשם נסיעה של כשעתיים למקלה. עלינו לרמה ונעשה קריר. במקלה נכנסנו לקפה  מיותר ואח"כ  לשוק, שגם הוא לא היה מעניין לטעמי. קניתי משקפי שמש ב50 ביר (2$) במקום אלה שאיבדתי בדאלול. רן קנה כמה דברים פעוטים כמו סוללות למצלמה ועטים לתת לילדים. בדרך למלון שוחחתי עם אילת מזכירת המחלקה להיסטוריה באוניב' ת"א. חזרנו רגלית למלון פלאנט ושם הסתבר שהדברים מהג'יפ שלנו טרם הגיעו וגם שאין אינטרנט. לבסוף הגיע  הג'יפ והעליתי את הדברים לחדר. זמן קצר אחרי כן הגיע רן והלכנו לספא שהתגלה כנעים. בריכה מחוממת, חמאם אדים חם מאוד, סאונה בה דיברנו עם מקומי על השקיה ישראלית. בשמונה א. ערב טובה  ואחריה תדרוך של אלי על אתיופיה, שנדחה בשל חיפוש מקום מתאים לשעה מאוחרת וכולם היו שפוכים. חזרנו לחדרים ונרדמתי מיד.

24.2 כנסיות ועוד.

אחרי נסיעה ממושכת הגענו לכנסיית אברה ואטבחה ע"ש שני המלכים האחים שהביאו את הנצרות לאתיופיה (אחרי ארמניה הממלכה השניה שקבלה את הנצרות). אמם המלכה סופיה גרה באקסום, המרכז הדתי הפגאני, שם נהיה  מחר. המדריך היילה מסביר על הארכיטקטורה. יש חמישה סוגים של כנסיות:  כנסיוות מערה כנסיות בנויות , משןלבות , ומונוליתיות. בנויות לפי המסורת מהמאה הרביעית.  במאה ה 16-השייך אימי אברהים השתלט על אתיופיה ובשם האיסלאם הרס הרבה כנסיות.

בתוך הכנסיה ציורי קיר,  בין השאר  שני המלכים,  הבישוף הראשון,  סנט ג'ורג קוטל הדרקון ועוד. משמאל הצליבה, מריה עם התינוק מימין.  בפנים יש ציור של המלך הורדוס, סיפור אדם וחוה ועוד.

המסורת אומרת שהיהדות היתה מקובלת באתיופיה לפני הופעת הנצרות , ומלכם בלתזאר היה אחד משלושת המלכים המאגים שהגיעו להתפעל מהתינוק ישו המשיח. אחד מהשלושה מתואר באופן מסורתי כשחור.

המשכנו לביקור בבית משפחה בכפר טיגרי. יש תופעה של ריבוי נשים. במשפחה  זו לגבר היו שתי נשים וילדים  משתיהן. אחת מבנותיו כבר היתה אימא בעצמה. ראינו גם כוורות - מסורתיות מחרס ומודרניות מעץ. המשכנו ללכת בשדה וראינו הרבה חורשים בצמד שוורים ומחרשת עץ.

שוחחתי עם אלי על ספר חנוך מהספרים החיצוניים, שנמצא לראשונה באתיופיה בשפת הגעז, ויותר מאוחר התגלה גם במגילות קומרן טקסט כמעט זהה. בהמשך דיברנו על טבח עין גדי, עשרות  שלדים עם פגיעות  פיזיות קשות. מזהים את זה עם סיפורו של יוספוס פלביוס על יהודים קנאים שטבחו ביהודי עין גדי 700 איש בליל הסדר כיון שהאשימו אןתם בשיתוף פעולה עם הרומאים. המשכנו לדון בלוח השנה הקומראני, שהיה מבוסס על השמש. יש משערים שהקומראנים היו פלג של הצדוקים, כוהני בית המקדש, ואולי גם לוח השנה הצדוקי היה לוח שמש, והפרושים וחז"ל עברו ללוח הלבנה. בשנת שמש יש 365¼  ימים, הקומרנים רצו מספר שלם של שבועות ולכן היו בלוח שלהם  52 שבועות, ועוד שבוע פעם ב-7   שנים ושבועיים פעם ב28 שנים. בלוח זה החגים חלים תמיד באותו יום בשבוע, לעולם העומר יונף למחרת השבת החמישית, לעולם יום כיפור לא יחול בשבת וכולי. בלוח הלבנה יש הרבה מאוד תיקונים כדי להבטיח זאת.

אחרי טיפוס של יותר משעה לראש מגדל הסלע של אבן החול הגענו לכנסיית אבונה אברהם דברה  ציון, בישוף אברהם מהר ציון. מזכיר את המנזרים התלויים במטאורה שביוון. יש שם מניפה טיקסית שכולם רצו לראות עד שנתבלתה וכיום כבר לא פותחים אןתה. הציורים חרוטים בסלע בדייקנות רבה. לפי המסורת הכנסייה נבנתה במאה הרביעית ולפי המדריכים-   במאה ה- .14

בערב.הגענו ללודג' האיטלקי בו קודם לכן אכלנו צהריים. הוא בנוי בגימור כמו טבעי של אבן חול. ביתנים מפוזרים בטבע, עם רצפת עץ וריהוט פנימי פשוט אך מוקפד ומשתלב בתרבות הסביבה. בעל הלודג' הוא אטלקי חביב מוורונה.

אחרי ארוחת הערב ערכתי שוב תצפית שמים. בניגוד לתצפית הקודמת, הפעם היתה ראות נהדרת ושביל החלב נראה בכל הדרו. גם הראיתי את ערפילית אוריון והפליאדות במשקפת של  עופר שהיה עיף ופרש לישון.

 25.2 מקדש יחה yeha מקדש עתיק בן 2700 שנה והמנזר הסמוך שם ראינו כתבים עתיקים בני שלש מאות שנה. 

הממלכה הדמטית) מאות  9-2  לפנה"ס) בנתה את המקדש והארמון הסמוך. לפי המדריך המקדש מתוארך לפי פחמן 14 בקורות  העץ המפוחמות שבקירות ובעצמות איבקס שרופות שהוקרבו לעולה וכן לפי חרסים. מבנים דומים נמצאו בתימן מצידו השני של מפרץ עדן. הבניה ללא מלט והאבנים חתוכות בדיקנות מפליאה לתקופה כה קדומה. האם ייתכן שהקירות יותר חדשים מהשרידים ששמשו לתיארוך?

נסענו לגבעה המשקיפה על העיר אדווה. בקרב אדוה הוכרעה המערכה על אתיופיה בסוף המאה ה-19. אז איטליה ניסתה לכבוש את אתיופיה באמצעות צבא עזר אריתריאי. המלך מנליק השני ארגן כמאה אלף אתיופים ובניגוד לכל הצפיות היה ניצחון אתיופי מוחץ בשנת.1896  האיטלקים ניסו שנית ב1935 , אז מוסוליני ניסה עם כל האמצעים כולל לוחמה כימית והפצצת אוכלוסיה אזרחית. היילה סלסייה בנו של אחד מגיבורי קרב אדווה עלה לשלטון ב- .1930 סייעה לו בריטניה באמצעות כח גידעון של אורד וינגייט והחזירו את היילה סלסיה שברח. לירושלים שם נקרא נגוס, (מלך). התגורר ברחביה ומקצועו: קיסר. מוסוליני לקח מאקסום אסטלה לאיטליה ורק בשנת 2000 הוחזרה לאתיופיה בלחץ בינלאומי. בן העיר אדווה, הנשיא בשנות האלפיים, מלס זינווי  היה מוכשר ושיפר את הכלכלה האתיופית עד מותו ב .2012.מבחינה גיאולוגית בולטים עמודי הסלע השחורים שהם בעצם צינורות הזנה וולקניים.

אחרי עוד כשעה הגענו לאקסום. מרכז תיירותי ארכיאולוגי. המסורת מייחסת את שושלת אקסום  למאה העשירית לפני הספירה, עם סיפור שלמה ומלכת שבא ובנם מנליק הראשון. נפרדנו מהנהגים והמשכנו במיניבוס לביקור בשרידי האימפריה האקסומית. בקרנו באתר המצבות דמויות אובליסק הנקראות אסטלות, עם ראש מעוגל. על ראש הגדולות שבהן יש עיטור דמוי ירח.  אלמוגה היה  אל הירח, אצל המצרים נקרא  אלמון. באיזור זה התקיימה התרבות האקסומית האלילית במאה השניה לפנה"ס עד הרביעית לספירה אז החל העידן הנוצרי. האסטלה השבורה הגדולה מבין השלוש 540 טון 36 מ. השניה  שנלקחה והוחזרה עי האיטלקים שגם ניקו והעמידו אותה - 120 טון 24 מ. השלישית, היחידה שעמדה במקור, נטויה מעט ויש  לה תמיכה מכנית. בהמשך ביקרנו בשני קברים מרשימים תת קרקעיים.

מעבר לכביש נמצאת כנסית מרים, מבנה עגול ענק ומרשים שנבנה ב 1960 עי היילה סילסיה. לידו הכנסיה של ארון הברית שם נשמר הארון שלפי המסורת הובא עי  המלך מנליק הראשון כשחזר מירושלים מביקור אצל אביו שלמה המלך. אף אחד לא מורשה לראות אותו, פרט לנזיר אחד השומר עליו ואינו יוצא מהכנסיה. בקרנו במוזיאון עם כל האוצרות כולל כתרים  - כתר הבישוף הראשון וכתר היילה סלסיה. לבסוף כנסיית המנזר, האסורה לכניסת נשים, עם פרוכות מרשימות וספר מהמאה השש עשרה. בקיר יש תבליט מהמאה השישית.

משם נסיעה קצרה לארמון מלכת שבא.למעשה הוא מתוארך להמאה השישית ונקרא ארמון דונגור. בכניסה למגדל התצפית היתה קבוצת פוטוגנית של בנות שהציעו למכירה קערות צבעוניות קלועות מקש.

 26.2 יום א

קימה

מוקדמת למיסה בכנסיית מרים. המונים בבגדים  לבנים הולכים לשם  ומקיפים את הכנסיה הענקית.  בפנים לא מלא , וראינו תפילות של גברים עם מקלות התפילה האפייניים, שמרימים אותם לפי קצב התפילה וגם נשענים עליהם. 

כיון שהתעכבתי כמה שניות לצלם, ביציאה מהכנסייה  לא ראיתי את השאר והחלטתי לחתוך לשער. בטעות הגעתי לשער אחר, שם התמצאתי ופניתי לשער ממנו נכנסנו אך לא ראיתי את המיניבוס. מקומי שראה שאני מחפש אמר לי שהמיניבוס של הקבוצה נסע לפני דקה. אמרתי שזה לא יכול להיות כיון שהיינו רק שבעה , אבל הוא ידע את שם החברה, גטס, והציע לי לקחת  טוקטוק. עדיין חשדתי שהוא עובד עלי כדי שאקח טוקטוק במחיר מופקע ואפילו אם  באמת שכחו אותי תיארתי לעצמי שמיד יחזרו כשיגלו. משעברו עשר דקות החלטתי לחזור בעצמי למלון, כדי לא לפספס את הסיור השני. כשהגעתי למלון אמרו שבדיוק הנהג יצא עם רן לחפש אותי. מתברר שאף אחד לא שם לב שאני חסר עד שהגיעו למלון ,שם רן ,שלא נסע למיסה שאל איפה אני ,ורק אז הבינו שהשאירו אותי. עופר אמר שזו הפעם השניה בשלושים שנה של הדרכה שזה קורה לו. גם בינים, המלווה המקומי התנצל מאוד.

בקבר כלב ןבנו, גברה מסקל. שני המלכים החזקים האחרונים של ממלכת אקסום. עם עלית האיסלם החלה שקיעת אקסום.  סיפור  תשעת הנזירים מסוריה שתרגמו את התנך לגעז. קברי המלכים ריקים כיון שהמלכים נקברו במנזר. הקבר נחפר ב .1906 - ארכיטקטורת הקבר-  מבנה דומה לקברים שראינו אמש באתר האסטלות. הקבר התת קרקעי עם גושי גרניט מהודקים ללא מלט וחתוכים בדיקנות כמו במצ'ו פיצ'ו בפרו. רואים את ארונות הקבורה מאבן. יש מספר צלבים שכנראה נוספו מאוחר יותר כיון שהסגנון דומה למאה ה12-.

אבן הרןזטה האתיופית: המלך איזאנה הקים מצבה לפאר  את נצחונו על אויביו, הכתובה בשלוש שפות - יונית, שבאית וגעז. האבן נמצאה מוטלת בשדה  ובדומה לאבן הרוזטה סייעה בפענוח שפות הגעז והשבאית.

חזרנו למלון ומשם לשדה התעופה של אקסום בטיסה לעיר  . Lalibela בשדה אלי סיפר על ממלכת לליבלה שעלתה אחרי נפילת ממלכת אקסום  במאה העשירית שהוחרבה עי  המלכה  היהודיה יהודית שהרסה את הכנסיות. יהודית היתה ביתו של גידעון הרביעי, שושלת של ארבעה מלכים יהודיים שכולם נקראו גידעון, והיא הצליחה ליצור ברית חזקה של שבטים לא נוצריים עם צבא גדול והשתלטו על  כל האיזור. הרס הכנסיות עי יהודת יצר רוגז גדול בקרב הנוצרים  שהתאחדו להפלת ממלכת יהודית. בואקום שנוצר נכנס המלך לליבלה שטען שהוא היה בציון בחלום ושם ניתנה לו המלוכה. הוא קרא לממלכתו ציון השניה עם שמות מארץ הקודש. בניגוד לשושלת האקסומית הסלומונית, שייחסו את עצמם  לצאצאי המלך שלמה ומלכת שבא,השושלת הלליבלית בשנים- 993   1250 יצרו ייחוס דימיוני והעבירו את השלטון מאב לבן, עד שב1300? אציל טען שהוא נצר לשושלת אקסום הראשונה והשתלט על המלוכה.

בטיסה פגשנו קבוצת תיירים קוריאניים, רן ואני דיברנו עם מדריכתם, אאשה, צעירה קוריאנית המתגוררת בלדק שבצפון הודו. המטוס המשיך לגונדר ולא היה  חסר הרבה שאילת היתה ממשיכה איתו. פתאום  נורית שאלה איפה אילת ואז דקל חזר למטוס והביא את אילת .

הדרך משדה התעופה לעיר נמשכה40 דקות. המדריך בינים סיפר לנו על האזור. מדברים אמהרית. יש באתיופיה 85 לשונות, שפות המנהל הן אמהרית וטיגרי אך הקבוצה הגדולה ביותר,,35%  מדברים בשפה אחרת, אורומיפה. oromifa

בכנסייות החפורות של לליבלה, אחרי ארוחת צהרים משובחת במסעדת המלון.

לפי המסורת המלך לליבלה היה בירושלים במאה ה11  וכשחזר למולדתו שמע שסלח א דין כבש את ירושלים ויסד את ירושלים השניה.  האתיופים הנוצרים לא רצו להסתכן בעליה לרגל לירושלים הרחוקה מעבר למדבר, ולכן יסדו ירושליים שניה. לליבלה יסד 11 כנסיות והןכרז במאה ה-19 כקדוש נוצרי. יש שלשה סוגים,של כנסייות: מונוליתי, סמימונוליטי ובנוי. משמעות השם לליבלה -  אוכל דבש.בקרנו בשש כנסיות ומחר בעוד חמש. ביתא מדהניאלה - בית הגואל, המבנה המונוליתי הגדול בעולם. הכנסיות עדיין פעילות. חלקן נועדו במקור להיות ארמונות אך הוסבו לכנסיות.6 כנסיות קרובות זו לזו ואחת מרוחקת - סט ג'ורג'.

לפי הסיפורים הכנסיות נבנו מתחת לקרקע כדי להגן עליהן מפני יהודית. במאה השש עשרה אחמד האיטר החריב שנית את מרבית הכנסיות. הסיבה האמיתית לבניה מתחת לפני הקרקע הייתה שזה תואם יותר את התנאים הטופוגרפיים. היילה סלסייה היה המלך ה274   והאחרון בשושלת הסלומונית שהחלה במנליק הראשון בנם של שלמה ומלכת שבא.

כנסיית  בית עמרייה המקושטת ביותר. לידה ביתא מסקל - בית הצלב והשלישית - בית הבתולה.

בכל כנסיה יש חדר מקהלה, חדר הקודש וקודש הקודשים. בכנסית הבתולה לזכר. 38  בתולות שנרצחו בימי הנצרות הקדומים. את אחת  מהן הציל ג'ורג' הקדוש משיני הדרקון שקטל.

אחרונה להיום כנסית סט ג'ורג' בעלת צורת צלב מושלם החצוב בסלע. כל הכנסיות נחצבו במשך 23שנים עם 40 אלף איש. סנט ג'ורג' נבנתה אחרונה והיא הכי מרשימה. הביקור הסופי - קבר השלדים, האבות הקדושים. בקריסטמס האתיופי, בתאריך 7.1 אלפים עולים לרגל לכאן מכל אתיופיה במסע רגלי של עד עשרים יום. בקירות החציבה סביב הכנסיה יש שלדים בני מאה שנה. במקומות אחרים בסביבה יש שלדים של עד חמש מאות שנה. ליד כנסיית סנט ג'ורג' יש חציבה המדמה את תיבת נח עם חלונות מדומים וחלק בלתי חצוב המסמל את הר אררט.

אחרי כן היה זמן חפשי לקניות. קניתי שני טישרטס בחמישה דולר כ"א ורן קנה צעיף רקום. אחרי כן רן הגשים את חלומו לעשות צמות אתיופיות - נכנסנו לסלון יופי מקומי ותמורת שני דולר רן עטה צמות.כמובן שהנצחתי את התהליך בתמונות.

ארוחת ערב עם מופע וערב סיום. תודות לאלי, הוספתי גם לעופר שמילא את מקומות בימים האחרונים כשלא הרגיש טוב. האוכל היה טעים והמופע שאחריו חביב, ריקודים לצלילי כלי נגינה חד מיתרי מקומי, כמה מחברי הקבוצה הצטרפו. הרקדניות האתיופיות מרבות בהקפצות כתפיים מרשימות שלא הצלחנו לחקות.

28.2 יום ב  ואחרון.   סיור כנסיות לפני הטיסה לאדיס.

כנסית גבריאל ורפאל, ליד נחל הנקרא נהר הירדן ועליה בשם הר תבור. קניון  עמוק מפריד בין הכנסיה לסביבה ומעליו הגשר לגן עדן. לאחר מכן  עברנו במנהרת הגיהינום האפלה.

בכנסית ביתא מרקוריוס ראינו ציורי קיר שדהו וכמעט לא נראים בשל המנהג לנשק את ציורי הקדושים על הקירות.  בצד השני תמונת הקדוש המצרי אבו ארוך הזקן.

ביתא עימנואל . אחת היפות מהכנסיות בלליבלה. מסותתת ברמה גבוהה.ארבעה עמודים  המסמלים את 4 האונגליסטים. תמונת מריה מודרנית. למריה חשיבות גדולה יותר בכנסיה האתיופית מאשר בקתולית, מאז ועידת כלקדון והקרע בעולם הנוצרי.  יש שם צלב של תשע. אתמול ראינו את הצלב של לליבלה עם 6+6+1  העשוי מ-2.5 קג זהב טהור. יש הרבה חורים בקירות החיצוניים מהמסמרים שהחזיקו את כיסויי עץ האקליפטוס שהגן על הקירות. האתיופים  הוסיפו את הכיסויים הללו כיון שהכנסיה החלה להינזק, בהמשך אונסקו הסירה אותם ובנתה את היריעות המגינות מלמעלה.

הכנסיה האחרונה - ביתא אבא ליבנוס נבנתה עי אשתו של  לליבלה. עיני מלאכים נשקפות מכותרות העמודים. החלק האחורי  בלתי מסותת כדימוי לרעמת אריה.

בטיסה לאדיס פגשנו שנית את אאשה, המדריכה הקוריאנית וקבוצתה, וגם כמה ישראלים שהיו בדרך לטיול במזרח. התחלתי לדבר איתם והתברר שאחת מהם היא בת מחזור של רן, שיר מרעות. באדיס יצאנו לסיור קצר בעיר.

אדיס אבבה - פרח חדש - נוסדה עי מנליק השני לפני כ130- שנה. בעיר הנקראת הדיפלומטית יש 130  שגרירויןת. נמצא בה מרכז איחוד ארצות אפריקה. כ-5  מליון תושבים. השנה כיום היא 2009 לפי הלוח האתיופי היוליאני. כמו כן יש הפרש של 6 שעות. שעה מס 1 היא 7 בבוקר. היום משתנה בשעה שש בבוקר. יש 13 חדשים בשנה. בשנה מעוברת נוספים  5 ימים.

כיכר מסקל, הצלב, הכיכר המרכזית של אדיס והגדולה באתיופיה. בתקופה הקומוניסטית שונה שמה לכיכר המהפיכה. אתיו-קובה מצבת הידידות בין קובה אתיופיה שנבנתה ב 1984 לציון עשר שנים למהפכה הקומוניסטית. פרדה מביניםהמלווה המקומי וכבר בהמתנה לטיסה לת"א.