התמונות לבלוג זה נמצאות באלבום
https://picasaweb.google.com/105030054444214202226/Voyages?authkey=Gv1sRgCPjGlu7tqv3vhQE#
. הגענו לשדה התעופה שעתיים לפני הטיסה, ב-2 לפנות בוקר, כמו כמעט כל חברי הקבוצה למרות שהמדריך אמר להגיע 3 שעות לפני הטיסה. היה עומס רב בבידוק ולא נשאר כמעט זמן לדיוטי פרי (אבל היה באיסטנבול). הטיסה הקצרה עברה מהר, ואחרי שעתיים בטרנזיט באיסטנבול עלינו לטיסה בת 5 שעות לקזבלנקה. היה אוברבוקינג. המושב ליד דלת החירום היה פינוק מבחינת מרחב לרגליים. יחד איתנו היו בטיסה הרבה עולי רגל מוסלמים שחזרו ממכה – רובם זוגות בגיל העמידה ומעלה, הגברים בגלביות לבנות, הנשים בעטיפה שחורה כולל כסוי ראש הדוק. רבים מהם נשאו מימיות מוזהבות עם ציור הכעבה והכתובת זמזם - הבאר הקדושה במכה.
תמונה 1. החאג'ים ממכה
את הטיסה העברתי בצפייה בסרט הקלאסי "קזבלנקה" עם המפרי בוגרט המצוין. חשבתי לספוג קצת מרוקו, אבל מסתבר שרוב הסרט עוסק במלחמת העולם השניה וברומנטיקה. זה לא אומר שלא נהניתי, נהפוך הוא. נחתנו בשדה התעופה מוחמד ה-5 בשתיים, וצפויות כשעתיים של המתנה לויזות. מכאן באוטובוס לרבאט.
הדרך עוברת ליד קזבלנקה – העיר הגדולה ביותר והמרכז הכלכלי והמסחרי של מרוקו, מרחוק ראינו את מגדל המסגד של מוחמד החמישי, בו נבקר ביום האחרון. המשכנו לאורך שפת האוקיאנוס האטלנטי עד לרבאט, שהצרפתים קבעו כבירתם (והיא אחת מארבע הערים האימפריאליות, בנוסף למרקש, מקנס ופז). בקרנו בקסבה היפה ליד הים ושוטטנו בסמטאותיה הציוריות, שקירות בתיהן מסויידים בכחול שמיים (הכנה לסמטאות שפשאוון:). צפינו על סלה, אחותה העתיקה של רבאט, בה פעלו הפיראטים בעבר, השוכנת מעבר לנהר בורג רג. בכיכר שלפני חומותיה נערכו מכירות העבדים.
תמונה 2: סלה
בהמשך איבדתי את הקבוצה ושוטטתי בין סמטאות נוספות וגם גיליתי שער יציאה מוסווה וגן יפהפה עם אנטיליה (מתקן שאיבת מים) משוחזרת. ליד הגם היה בית קפה חמוד הצופה על הנהר, שם מצאתי את קבוצתנו לוגמת תה עם נענע (יותר נכון, נענע עם תה). עד שסיימנו סגרו את הגן (ב-6:30) ולכן שאר הקבוצה לא זכתה לראות אותו. כין שהיציאה מהחומות הייתה דרך הגן, לא היה ברור איך לחזור לאוטובוס, אז הובלתי את הקבוצה דרך שער מוסווה שמצאתי בשיטוטי קודם לכן. התאכסנו במלון רבאט המפואר ואחרי ארוחת הערב יצאנו לשוטט במרכז – לא ראינו את בית המשפט העליון התיאטרון הלאומי , שדרות וכיכרות מוארים, אבל היה קשה להתרשם אחרי לילה ללא שינה
.
21.9 רבאט-שפשוואן
הבוקר הוקדש לביקור בשכיות החמדה של רבאט: ארמון המלך, המדרסה, המאוזולאום. את הארמון ניתן לראות רק מבחוץ – אך גם כך הוא מרשים. זהו אחד ממספר לא קטן של ארמונות השייכים למלך מרוקו. שטחו 200 דונם, מהם 20 דונם שטח בנוי. המאוזולאום, בו נחים על משבם מחכי מרוקו מוחמד החמישי ובנו חסן השני, נבנה ב-1970 והוא מלאכת מחשבת של ארכיטקטורה וקישוטים – אחת הדוגמאות היפות ביותר של סגנון הבניה האנדלוזי-מרוקני. המודרני. שערים מעוטרים, מזרקות מסוגננות...לידו רחבת מסגד חסן שהיה אמור להיות הגדול בעולם, אך לא הושלם וכיום נראים שורות העמודים (שככל הנראה לא היו אמורים לתמוך גג) ומגדל הצריח בגובה 42 מ שלא הושלם – אומרים שהיה רחב דיו כדי שהמואזין יוכל לעלות בו על סוסו.
תמונה 3. המגדל הבלתי גמור של מסגד חסן עם הפרשים בפתח המאוזולאום ברבאט
המדרסה נבנתה בתקופת המואחידון ע"י השליט אבו חסן לאשתו שזכתה בכינוי שמס א-דוניה – שמש העולם- על שילדה לו את בכורו אבו עינאן (בהמשך נולדו לו עוד מעל 300 בנים תוך עשר שנים). יש שם שער מרשים ואתר קדוש בו מבקשים פוריות. נהוג שלשם כך הנשים מביאות ביצים וזורקות את החלמונים – על כן רבים פה החתולים. גם החסידות פוקדות את המקום ועל עצים רבים וצריח המסגד יש קיני חסידות. בדרך לאוטובוס פגשנו מחלק מים עם תלבושת מסורתית ססגונית. את המים (מתוך נאד מעור עז) הוא אמור לחלק חינם, כיון שהוא מקבל על כך משכורת מהעיר, אך נראה שעיקר פרנסתו מגיעה מהתשלום שהוא גובה מתיירים שרוצים להצטלם איתו. החלטתי שזה שווה את התמונה ואיציק הנציח את המפגש.
תמונה 4. מוכר המים ברבאט
משם נסענו צפונה לשפשואן. בדרך עצרנו לארוחת צהרים במסעדה מרוקאית מקומית שם טעמנו טאג'ין – תבשיל של כבש, כרוב ועוד ירקות בכלי חרס בעל מכסה חרוטי האמור לאסןף את האדים ולהחזיר אותם לקדרה בשעת הבישול. לא רע, והתה בסוף היה מצוין – מתוק ועם הרבה נענע.
תמונה 5. ארוחת טאג'ין
המשכנו לסוע בנוף ים תיכוני דומה לגליל בסוף הקיץ. הרבה זיתים, מטעי קנה סוכר וערימות חציר מכוסות בבוץ. עברנו בוואזאן ועצרנו להשתטחות על קברו של הצדיק רבי עמרם מוואזאן. המקום מוקף בקברים פשוטים, על אחדים יש כתובות עבריות. מעל הקבר עץ שחלקו שרוף מהנרות הרבים שמדליקים בהילולות. פתחו לנו את בית הכנסת הקטן – עם שפע נברשות, פרוכות ופתקי בקשות.
תמונה 6. בית הכנסת ליד קברו של רבי עמרם מוואזאן
22.9 שפשאוואן.
עיר שתלויה על צלע הר שנוסדה ע"י שליט לרגלי קבר קדוש (שבלילה ראינו מואר על צלע ההר האפלה). הגענו כבר בערב היום הקודם ושוטטנו בסמטאות השוק בלילה – שפע חנויות ודוכנים המוכרים הכל מתבלינים ועד נעליים וקפקפים מרוקאיים. המלון צופה על העיר מלמעלה. רמת המלון אולי הייתה קצת נמוכה בהשוואה לימים האחרים (רק 3 כוכבים, אך לטעמי בסדר גמור) אבל הנוף המקסים מפצה ויותר מזה
תמונה 7. הסמטאות הכחולות של שפשאוואן
השחר חיזק את הרושם, כאשר מחלון החדר נפרשה העיר עטויה ערפילי בוקר. החלק העתיק כולו כחול. אחרי ארוחת הבוקר ירדנו ברגל לעיר וטיילנו דרך הסמטאות המקסימות המסוידות בצבע כחול האופייני לשפשוואן – הצבע הובא ע"י היהודים. שפשוואן העתיקה היא ללא ספק גן עדן לצלמים: מבואות, דלתות, חלונות מסורגים, נישות שתייה. המים בברזים הציבוריים זורמים ללא הפסקה – בהרי הריף עתירי המשקעים אין קווים אדומים ושחורים כמו בכנרת שלנו, רק קו כחול, כצבע הבתים והשמיים. ביקרנו בפינת הכובסות – ראינו קרצוף שטיחים וכביסה על משטחים ובדריכה. משם עוד סיבוב בשוק ולאוטובוס – למקנס. בדרך בקרנו בוובולופוליס – אחת משלושת הערים הרומאיות (בנוסף לרבאט וטנג'יר) המשומרת ומשוחזרת – עם שדרות עמודים, שרידי בתים רומאיים עם רצפות פסיפס, קשת ניצחון מרשימה, אמת מים והרבה סיפורים.
תמונה 8. קשת הנצחון הרומית בוובולופוליס
מקנס נבנתה ע"י גדול מלכיה של מרוקו – מולה איסמאעיל, שנודע באכזריותו, ריבוי נשותיו ובניו (היו לו כ-900 בנים, את הבנות היה מחסל). הוא שלט 55 שנים 1670-1725. הקים צבא עבדים בן 150,000 איש ובאמצעותו שלט. הקים שפע ארמונות ומבני ציבור במקנס, אותה הפך לבירתו. הסתובבנו בשוק של מקנס, החנויות עם סידורי הזיתים והתבלינים היו מרשימות.
תמונה 9. סידורי פירות אמנותיים בשוק במקנס
את השער היפה ביותר במרוקו ראינו עם דמדומים ורק בקושי הצלחתי לצלמו. ומשם נסענו כבר בחושך לפס, אליה הגענו ב-8 ואחרי ארוחת הערב יצאנו לשוטט בשדרת חסן השני שנבנתה לתלפיות עם שפעת מזרקות – במיוחד מרשימה המזרקה המזמרת, עם תצוגה אורקולית מרשימה.
23.9 פס
העיר נבנתה ע"י אידריס השני, מכניס האיסלם למרוקו, מצאצאי מוחמד. בה גם נמצא המאוזוליאום שלו בעל הגג הירוק, בסמיכות לאוניברסיטה הראשונה בעולם. פס נחשבת לעיר האינטלקטואלית והמעודנת ביותר. התחלנו בתצפית פנוראמית על שלשת חלקי העיר – המדינה (העתיקה), הג'דידה (החדשה מהמאה הארבע עשרה) והויל נובל שהוקמה ע"י הצרפתים. את ארמון המלך ראינו רק מבחוץ – עם שערי הברונזה המרשימים.
תמונה 10. קבוצתית מול שערי ארמון המלך בפס
במלח –הרובע היהודי (גטו) ביקרנו בבית הכנסת היפה, בקרנו גם בבית הרמב"ם – למעשה רק לוח שיש קטן מציין זאת ושעון המים. בקרנו בשפע חנויות של אומנויות המרוכזות באזורים נפרדים – לקרמיקה, כלי נחושת, אורגים, בורסקאים (ציורי מאוד).
תמונה 11. רובע הבורסקאים בפס
ארוחת צהרים ארוכה וקצת מייגעת (לאור נרות לא רומנטי אלא בשל הפסקת חשמל) במסעדה יקרה שבעבר שמשה כבית עשירים. בערב –ארוחה דומה אך יותר מוצלחת, עם הופעה של נגנים ורקדנים, קוסם, ורקדנית בטן.
תמונה 12. רקדנית בטן במופע פולקלור בפס
24.9 מפס לסהרה
נסיעה ארוכה (8 שעות) אך יפה. מפס דרך הרי האטלס התיכון. ישבתי בספסל הקדמי שאפשר צילומים מרהיבים תוך כדי נסיעה. עצרנו באירפאן, שוויץ של מרוקו, שם האטרקציה הייתה קופי מקאק כמו שיש בגיברלטאר, ובהמשך בראשדיה, שכמו איפרן גם היא נבנתה ע"י הצרפתים. עברנו דרך מעבר הרים בגובה מעל 2000 מ לבקע המדברי שבין הרי האטלס לאנטי-אטלס, ןהגענו לתצפית מרשימה על נאת המדבר הענקית באורך למעלה ממאה ק"מ הנמתחת לאורך נהר הזיז המשמש לה כעורק החיים.
תמונה 13. נאת המדבר של הזיז
לסיום ביקרנו במפעל מאובנים – היוצר כל מיני חפצי שיש ואבן ממרבץ המאובנים הגדול בעולם הנמצא לא הרחק משם. שפע אמוניטים, טרילוביטים (יצורים בין סרטן לדג שחיו לפני כחצי מיליארד שנה). קנינו אמוניט וטרילוביט קטן אך יפהפה בתוך אבן. לינה בארפוד, במלון מרשים עם בריכה גדולה ויפה שניצלתי לטבילה מרעננת לפני ארוחת הערב.
25.9 ארפוד-דיונת מרזוגה
קימה מוקדמת ועליה על הג'יפים לכיון הדיונה הגדולה של מרזוגה. הרגשתי בבית בג'יפ הלנדקרוזר הזהה לזה שיש לי בישראל. הנהג שלנו – אחמד – בחור ברברי חביב בן 25 אב לילדה בת 4 חדשים בשם הגר – התגלה כבן שיחה נעים ובקי בהלכות עולם. השיחה (בצרפתית) קלחה, החל בשבטים ואורח החיים המדברי וכלה בפוליטיקה מזרח תיכונית. התחנה הראשונה הייתה מחצבת המאובנים, שם עדת רוכלים בגילאי שש עד עשר פשטו עלינו ופשטו מאיתנו כמות נוספת של דירהמים. הגדלתי את תיק המאובנים שלי בעוד שלוש דוגמאות יפיפיות. משם המשכנו לדיונה הגדולה של מרזוגה – הגדולה בצפון הסהרה. החנינו את הג'יפים ליד אחד ממלונות המדבר שצצו שם לאחרונה כפטריות לאחר גשם (התיירים), והמשכנו – חלקינו (הבנים פרט ליובל המדריך) ברגל וחלקינו (הבנות פרט לאורה) על גמלים לדיונה המרשימה. תלבושות הטוארג הכחולות על רקע הדיונה הצהוב כתום עם צלליות הגמלים יצרו סימפוניה צילומית יפהפיה.
תמונה 14. רוכבות הגמלים בדיונה הגדולה של מרזוגה
בדרך חזרה היה צריך לתשר את המלווים – גם לרוכבי הגמלים וגם למלווים ברגל. הבחור שאימץ אותי (חד צדדית) ניסה למכור לי אמוניט במחיר מופקע, אבל בסוף קניתי בעשירית המחיר שבקש תחילה, וגם המתווך שחש לעזר בא על שכרו. התחנה הבאה הייתה מופע מוזיקלי של להקה קצבית מקומית. סעדנו צהרים בחנות שטיחים, שהפכה למבצע מכירות משוכלל. עשרות שטיחים בכל הגדלים והסוגים נפרשו לעינינו בזה אחר זה. משסיימתי לצלם פרשתי לניצול יותר יעיל של הזמן עם המחשב. לא עברו כמה דקות וגילה קראה לי לעזרה בהתמקחות על השטיח הגדול ביותר בחנות. המחיר ההתחלתי היה מעל 20,000 דירהם אך לבסוף סגרתי על רבע מזה. 3X4 מ ו-13 ק"ג של צמר גמלים וכבשים נארזו חיש קל במקצועיות באריג פלסטי כחול. השמועה על סגירת העסקה פשטה בקבוצה כהרף עין ותוך דקות הופיעו ארבע חבילות כחולות נוספות עם שמות הרוכשים המרוצים, לשביעות רצון הבעלים שגם הם בודאי לא יצאו נפסדים.
.תמונה 15. בחנות השטיחים
משם המשכנו לאתר משפחת אבו חצירא – עליה נמנה גם הבאבא סאלי (פרוש השם תלמיד חכם ישראל). המבנה המרשים (מרחוק) בו נערכו בעבר ההילולות הפך לבית מטבחיים, והמבנים הקטנים יותר של דויד אבו חצירא ודודו נעולים ומוזנחים בתוך בית קברות מוקף חומה פרוצה. משם נסיעה בת שלש שעות לטינריר שנוצלה לצפייה בסרט "בתה של כלתום" על דוגמנית ממוצא מרוקאי החוזרת לחור נידח בדרום מרוקו כדי לפגוש את אימה שזנחה אותה כשהייתה תינוקת. הגענו למלון ברבע לשמונה, ולפני ארוחת הערב קפצתי לבריכה שהייתה כיפית ומרעננת לשטוף את אבק המדבר.
26.9 נאת המדבר של הטודרה
פתחנו את היום בטיול רגלי של שעה וחצי ליד טינריר בנאת הטודרה (המשתרעת לאורך עשרות ק"מ) עברנו בין שדות ירוקים, תמרים, תעלות מים וקסבות. הגענו למלח (ה"גטו" המרוקאי) ושם הצביעו המקומיים על מקום הקסבה שהייתה אזור תפילה של היהודים (כאניס). הקשבנו לשיר המפורסם "שם בכפר הטודרה" שמילותיו נכתבו ע"י יהושוע סובול, שהוא בכלל אשכנזי, ומבוצע ע"י שלמה בר, שהוא אמנם מרוקאי אך יליד טנג'יר.
תמונה 16. נאת וקסבת הטודרה
בהמשך צעדנו לתוך קניון הטודרה המרשים עם קירות בגובה של כ-300 מ וסעדנו צהרים. משם לבומין דאדס, ועלינו צפונה במעלה קניון הדאדס עד לאתר גופות האדם או רגלי הקופים – גושי אבן חול שעוצבו ע"י הרוח בצורות מוזרות, והלכנו לאורך הר הדאדס תוך צפייה בפסלים מופלאים אלה שיצר הטבע. משם המשכנו לכיוון ווארזאזאת בדרך אלף הקסבות. בדרך עצרנו לתה במקום בעל מרפסת עם פנוראמה מקסימה של עמק נאת המדבר, ועצירה שניה ליד סלע קונגלומראט כביר. עליתי לשם בגרם מדרגות כחול-לבן וכפיצוי זכיתי בתמונות מצודדות של הבתים המדבריים סביב דרך מפתחי הסלע. בערב הגענו לווארזאזאת – עיר הסרטים של מרוקו.
תמונה 17. מבט מבעד ל"חלון" הקונגלומרט
27.9 ווארזאזאת – מרקש
בבוקר עצרנו ליד אחד מאולפני הסרטים – כמו יוניברסל סיטי המרוקאית, אבל לא נכנסנו פנימה. המשכנו בקסבה עיש בנאדו היפה – שם הוסרטו סרטים מפורסמים כגלדיאטור ולורנס איש ערב.
תמונה 18. קסבת עיש בנאדו
חצינו את הנחל הרדוד תוך הפגנות אבירות כמו איציק שנשא את אורה על גבו ואריק שהוביל את יהודית. אפשר היה גם להשתמש בחמור. הקסבה מורכבת משפעת בניני בוץ שמורים היטב והיא אתר מורשת של אונסקו. ביקורנו בבית ברברי עם תפאורה מינימלית ותרנגולת שעושה מה (עדי). בדרך למטה קניתי שבריה ברברית יפה ב-500 דירהם. שתינו תה במסעדה שליד בריכה ומשם המשכנו דרך מעבר ההרים טיז-אל-קישקה (2260 מ) למרקש. נופים יפים של סלעים מרובי צבעים ופיתולים. הגענו ישר לכיכר המרכזית הענקית של מרקש – ג'מע פנא (אסיפת האבודים) – כשמה כן היא, יש שם כל מני תימהונים, ומוכרי קמעות ומספרי סיפורים. תצפית יפה וצילומים מקפה-מרפסת.
תמונה 19. הכיכר הענקית ג'מע פנא במרקש
נכנסנו לסמטאות השוק המכוסה הענקי והסתובבנו שם כשעה וחצי. אחרי ארוחת הערב טיילנו לאופרה ולתחנת הרכבת החדישה של מרקש, סמוך למלון.
28.9 כפר אימליל
אחד משיאי הטיול. בבוקר עלינו על ג'יפים ונסענו דרך השטח עם עליה ופיתולים לא קלים תחילה לתצפית על האגם המלאכותי.
הפסקת טקס תה טעים במרפסת בית פנוראמית, שוחחתי עם זקן שנראה כמו בן 80 אך הוא רק בן 63. הוא אמר לי שגם אם מרקש הסמוכה מתפתחת ומשתנה, השלווה בהרים שמול המרפסת שלו ניצחית. אח"כ נסענו בג'יפים בכביש מתפתל לכפר אימליל, שם עלינו על פרדות שהובילו בדרך מפותלת ונופית מאוד לכפר גבוה יותר עם נופים נהדרים. את הפרד הלבן שלי הוביל ילד בן ארבע או חמש. בהמשך סעדנו באחת מבתי הכפר עם נוף יפה מהגג. ירדנו חזרה לאימליל בשביל תלול על הפרדות (לא מומלץ לבעלי לב חלש) חלק העדיפו לרדת ברגל. משם בג'יפים חזרה למרקש וערב חפשי שוב בשוק ובכיכר ג'מע פנא.
תמונה 20. דרך הפרדות באימליל
29.9 מרקש- א-סאווירה
בבוקר סיירנו בשכיות החמדה של מרקש – מסגד הכותוביה עם המגדל בגובה 70 מ ושלושת כדורי הזהב בקצהו (קנס על אכילת תפוז לפני תום הרמדאן), בית הכנסת הפעיל והיפה, שם פגשנו אישה עם תינוקת בסוכה. הארמון המקסים באהיה (האהובה) של הוואזיר הגדול (השחור). אחרי מותו נבזז הארמון מתכולתו וילדיו הרבים (מכ-80 נשים) נותרו חסרי כל. אח"כ סיור במדינה של מרקש, במדרסת אבו יוסוף, היפה ביותר במרוקו. בבית המרקחת הברברי קבלנו הרצאת מכירות שלא היתה מבישת אף סטדאפיסט ובעקבותיה רכשנו תבלינים ותרופות צמחים שונים ומשונים, לחוליים שעד לאותו רגע זה אף לא שיערנו שקיימים. אחרי כן חזרנו לשוק, בפעם השלישית, לא קבלנו גלידה אך עברנו גם בחלקים שלא ראינו קודם לכן.
תמונה 21. מדרסת אבו יוסוף במרקש
משם יצאנו לאסאווירה ובדרך עברנו בארץ האראגן – עצי האראגן מפרותיהם דמויי הזית מפיקים את שמן האראגן. עיזים נוהגות לטפס על העצים כדי לאכול את הפירות, לכן קוראים להם גם עצי העיזים המעופפות,ולעיתים המקומיים קושרים עיזים בענפים כדי שתיירים יעצרו שם. לצערנו לא ראינו עיזים מעופפות, אבל שמענו הרצאה על ייצור שמן האראגן ובעקבותיה ניסו למכור לנו הכל מאראגן – החל בשמן וטחינה וכלה בתמרוקים. לאכזבתן של המוכרות כבר היינו מתודלקים לרוויה במוצרי בית המרקחת הברברי והרכישות לא היו משהו. לעת ערב הגענו לאסאווירה (המצוירת) שנקראה לפנים.מוגדור העיר מפורסמת בתעשיית העץ, מיער עצי הערער (דומה לעץ זית) המקיף אותה. בימי קדם הופק שם ארגמן מהחלזונות – בצפון העיר יש גבעת קליפות החלזונות ( כמו ליד קיסריה). כיום היא מרכז לגלישת הגלים. התמקמנו במלון על שפת הים. אחרי ארוחת הערב טיילנו לאורך הטיילת.
30.9 אסווירה - קזבלנקה
ב-6 יצאתי לטיול בוקר לחוף עם יונתן וצילמנו את הזריחה. טבלתי את הרגליים ובניגוד למצופה (בשל הזרם הקנרי הקר באוקינוס האטלנטי) הים היה די נעים. את היום התחלנו בביקור בקבר רבי חיים פינטו – ראינו את המבנה החדש שהוקם על קברו במרכז בית הקברות היהודי החדש. סיירנו במלח שהתרוקן כשהיהודים עלו לארץ בשנות החמישים ואוכלס בפליטי רעידת האדמה של אגדיר ב-1961. בקרנו בנמל הדייגים. ראינו את המבצר הפורטוגזי האדיר (עובי חומותיו בין 20 ל-60 מ). הביקור בנמל היה מרשים, במיוחד שפעת השחפים כשהדייגים חתכו את השלל ונזכרנו בסרט "הצפרים" של היצ'קוק.
תמונה 22. התקפת שחפים בנמל אסאווירה
הנמל היה חשוב בעבר אך ירד מגדולתו עם צמיחת נמל קזבלנקה השני בגדלו באפריקה, שנבנה ע"י הצרפתים. המשכנו לחנויות מוצרי העץ ואף רכשנו מכל טוב במחירי מציאה. מוצרי העץ יפים וריחניים (קניתי שח ומכתביה קערה ועוד דברים קטנים).
מאסווירה נסענו לאורך החוף צפונה לסאפי. ביקרנו ברובע הקדרים וראינו איך מכינים את הקרמיקה. היא נחשבת מעט פחות איכותית מזו של פז בעיקר בשל חומר הגלם – הגרגרים יותר גסים. הם טובלים את כלי החרס בצבע לבן לפי השריפה הראשונה. עברנו בתנורים שם היה ריח נוראי ומעקצץ של גז. המשכנו לחנויות הקרמיקה ואחרי כן למסעדה – היו להם דגים ופירות ים טעימים. בדרך מסאפי לג'דידה, , הצגנו את השיר "שיירת הגמלים" לפי נעימת השיר שיירת הרוכבים. הגענו לג'דידה אחרי שש המבצר הפורטוגלי וטיילת החומות כבר היו סגורים. יש שם גם מאגר התת קרקעי הדומה לזה של איסטנבול, בו צולם הסרט.. אבל גם הוא כבר נסגר. הסתפקתי בגלויות. אחרי עוד כחצי שעה הגענו לקזבלנקה, שם עצרנו לצילום לילי של בית המשפט והעיריה. התמקמנו במלון ואחרי ארוחת הערב היה ערב סיכום – המלון הסכים לנדב אולם ע ברקו ואני הצגתי את תמונות הטיול (300 נבחרות מתוך כ-6000) ואחרי כן ערכנו שיחת סיכום, הצגתי מבחר מתמונות הטיול (הקרם דה-לה-קרם), הושמעו לקחים, מסקנות ובעיקר תודות ומחמאות הדדיות ל/מיובל כלב המדריך. סיימנו בשירת המנון הטיול, "שיירת הגמלים" (המילים בסוף).
1.10 קזבלנקה
בבוקר ביקרנו במסגד חסן השני – השלישי בגדלו בעולם אחרי מכה ומדינה. נבנה על שפת הים ע"י המלך חסן השני בשנים 1987-93 עם ארכיטקטורה מודרנית, מחמרים ואמנים שכולם ממרוקו. הוא מסוגל להכיל 25000 מתפללים (מהם 5000 מתפללות בעזרת הנשים). היה ערפל כבד, שהסתיר את הצריח (הגבוה בעולם, 200 מ). הסיור המודרך בתוך המסגד היה מרשים, צילמתי ברגישות ורזולוציה ומכסימלית.
תמונות 23-24. במסגד חסן השני בקזבלנקה
בהמשך דרך רובע היוקרה של קזבלנקה, אנפה, לשדה התעופה.
המנון קבוצת מרוקו 9.2010
מילים: עמרי, אורנה ויונתן
לפי נעימת "שיירת הרוכבים" של נעמי שמר
בין הרי מרוקו הכהים
בין הרי האטלס הגבוהים
מקזבלנקה ועד פז
מהמדבר למרקש
תנוע לה שיירת החולים
פזמון: הם רוכבים על גמלים
וגולשים עם שטיחים
שם בדיונות החול
הם קנו כבר את הכול
הם יצאו לקנות בסערה
הם פשטו על החנות הנצורה
אך אי שם בלב הקסבה
עת פרשו את השטיחים
נלכדה שיירת המטיילים
בין הקדרים בסמטאות
בין חומות המלח העתיקות
שם חברנו אל עזיז
העורג והעליז
בנתיב אל מלכודת הקניות
:פזמון
הם רוכבים על פרדות
בדרכים התלולות
מתפתל לו השביל
שם בדרך לאימליל
(לפי נעימת הבית האחרון)
ממרקש העירה
ניסע לאסאווירה
ומשם לקזה למטס
אבל על גבול סהרה
עוד קבוצתנו שרה
אי שם בהרי האטלס
פזמון: הם רוכבים על גמלים
וגולשים עם שטיחים
שם בדיונות החול
הם קנו כבר את הכול
תמונה 25: שיירת הגמלים
